סוגי אנשים שתפגשו במהלך עבודה בחו"ל

בעבודה בחול תפגשו שלל סוגים של אנשים, במפגש עימם בעגלת המכירות בקניון הם הופכים לקניינים. כשעבדתי על העגלה הבחנתי בכל מיני סוגי קניינים. המאמר הבא יפרט על סוגי האנשים השונים שככל הנראה תפגשו במהלך הדרך, במידה ותבחרו לעבוד במכירות של עבודה בעגלות.

אני רק מסתכל

הסוג הראשון הוא "אני רק מסתכל", בדרך כלל מדובר בגבר בן 20 עד 25, לבוש בג'ינס וטי-שרט. הוא עושה סיבובים סביב העגלה, מתלהב מהסחורה ואפילו מרשה לעצמו לגחך בקול גדול בחיוך על האמירות הטיפשיות שעל החולצות. כאשר פניתי אליו בעודו מתפקע מצחוק מהבדיחות, הוא מחזיר לי חיוך ואומר "תודה, אני רק מסתכל". אם הוא פוגש אותי ביום טוב שלי, תוך חמש דקות הוא קונה לפחות 2 חולצות, אם לא 3 במחיר מבצע. במידה ואני לא במיטבי, הוא ימשיך להסתובב סביב העגלה עוד 20 דקות, לעצבן אותי ולגרום לי להעיף אותו בעדינות ובנימוס.

המתלהב

הסוג השני של הקניין הוא "המתלהב", אני מבחינה בו ממרחק רב. בדרך כלל זה יהיה ילד או ילדה בני 10 עד 15. הם רצים ישירות אל המטרה הידועה, כנראה חולצה שראו מספר ימים לפני כן וקיבלו אישור קנייה מההורים. הם מגיעים אליי בריצה זורקים לי שטרות של דולרים מקומטים ומפוזרים ביד ורצים אל המוצר המיוחל. אני בינתיים סופרת את הכסף ומנסה לישר אותו, בדרך כלל יהיה חסר דולר או שניים. בתשובה לחוסר הילד טוען שזה המחיר שאמרו לו, אני כמובן מוותרת לו, מקפלת את החולצה ושמה לו בשקית. כאשר ישנה קבוצה של ילדים בקניון שמגיעה לעגלה שלי, בדרך כלל יהיה עוד ילד שיקנה. בשביל הילדים הללו חווית הקנייה בצוותא היא נורא מהנה וכמובן חלק מהבילוי היומי בקניון.

הלחמנייה השקולה

הסוג השלישי של הקניין הוא "הלחמנייה השקולה", בדרך כלל גבר בן 35 עד 45. הוא עושה שני סיבובים לכל היותר סביב העגלה, בשקט, מידי פעם עם חיוך קטן. לאחר מכן הוא קורא לי ומצביע על

8-6 חולצות ברצף ומבקש את המידה שלו. ל"לחמנייה" בדרך כלל קוראים ללקוח עם הרבה שקיות, רואים אותו ממרחק ומבחינים ברצון שלו להוציא הרבה כסף באותו היום. אני קראתי ללקוח הנ"ל לחמנייה שקולה מאחר והוא לא מפזר את הכסף שלו בכל מקום אלא רק איפה שהוא באמת צריך ורוצה. כמובן שללקוח מסוג זה אסור לעשות הנחות, מאחר והוא עושה את כל העבודה בעצמו. הוא לא מותיר לי מקום לשכנועים אלא מגיע כדי לקנות נקודה.

הפזרן

הסוג הרבעי של הקניין הוא הלקוח "הפזרן", בדרך כלל גבר בן 25-30. הוא יגיע לעגלה, יסתכל על החולצות, יתלהב נורא. לאחר מכן כמובן ישוחח איתי על כל בדיחה ובדיחה ויצחק בקול גדול. בזמן שהוא מסתכל על החולצה וצוחק הוא גם יבקש אותה במידה שלו ובמידה נוספת לחבר. כך במשך לפחות 5 -10 דקות הוא יבחר בערך 12 חולצות שהתלהב מהם בשבילו ובשביל החברים. הפזרן גם לא שואל את המחיר לפני כן, על כן מחובתי לדפוק מחיר לא קשור למקור בכלל. הוא יוצא מרוצה עם חשבון של יותר מ-250 דולר על טי-שרטים.

אם תשאלו כל אחד עם קצת נסיון של עבודה בחו"ל, זה הלקוח האהוב על כל המוכרים בעגלות. ההבדל בינו לבין "הלחמנייה השקולה" הוא ש"הפזרן" לא שוקל לפני שהוא קונה. ייתכן שבמספר מקרים, לאחר שהוא שילם את הסכום, הוא יחזור למציאות ויעשה קצת חושבים. לעיתים אף ינסה להחזיר מספר חולצות, אך כמובן שהפוליסי בעגלות איננו מאפשר החזרות אלא רק החלפות.

בפוסט הבא אספר לכם על סוגים נוספים של קניינים וכיצד המוכר מתאים את עצמו לכל סוג. יש למה לחכות!